גז"ד נגד חברת חשמל בעניין גרימת מוות ברשלנות של ילד בן 8

גזירת הדין, שהוגדרה לא פעם כחלק המורכב והמסובך ביותר במלאכת השופט, לא קשתה עלי במקרה זה, משהוצג בפני הסדר טעון לעונש אשר גובש לאחר הרשעת הנאשמת בדין ונפרשו בהרחבה הנימוקים לכיבודו. נימוקים, יש לומר, שנמצאו ראויים ומוצדקים.

למען הבנת הדברים ופישוטם שומה להביא תחילה את הרקע והשתלשלות העניינים העומדים ביסודו של ההסדר שב"כ הצדדים עותרים לכיבודו. 

ביום 20.12.06, בתום ניהול הוכחות, הרשעתי את הנאשמת - חברת חשמל, בגרימת מותו ברשלנות של ילד בן 8, יוחאי גבאי (להלן:"המנוח"), גרימת חבלה ברשלנות של אמו, אנט גבאי, וביצירת סכנה לילדים, בנסיבות בהן קבעתי את אחריותה הפלילית לתוצאותיו של אירוע שהתרחש בשעות אחר הצהרים של יום 30.5.97, בפינת הרחובות עזרא סופר ונצח ישראל בהרצלייה, ואלה עובדותיו:

במקום מוצב עמוד המיועד לאספקת חשמל במתח גבוה, הנישא לגובה של כ- 8 מטר, שהנאשמת היא בעליו (להלן:"העמוד").

באותו מועד טיפס המנוח על העמוד, נגע בכבלי החשמל העוברים בו, התחשמל ונותר תלוי עליו בין שמים וארץ. משנתגלתה לעיניה התמונה הנוראה מיהרה אמו וטיפסה במעלה העמוד כדי לחלץ את בנה, אך נכשלה במאמציה, ושניהם נשמטו ממרומי העמוד ונפלו מטה לקרקע. כתוצאה מכך, המנוח נפטר ולאמו נגרמו חבלות חמורות וכוויות.

העובדה שגזר הדין ניתן רק היום, דהיינו, בחלוף שנתיים תמימות מאז הכרעת הדין, מעורר מאליו את השאלה לסיבת השיהוי הממושך, ועל כן, יש להקדים ולומר כבר עתה, כי דחיית הטיעונים לעונש, וממילא גזירת הדין, נעשתה לבקשת הצדדים, וכפי שהתברר בדיעבד נוצלה כדבעי ולתכלית ראויה. במה דברים אמורים?

לצורך זה יש לחזור לרציונאל המשפטי שעמד ביסוד ההרשעה, שבתמצית, ניתן לומר, נסמכה בעיקר על העדר מיגון ושילוט אזהרה על עמוד החשמל, שהיה בכוחם למנוע טיפוס. בהכרעת הדין עמדתי בהרחבה על מחדליה של הנאשמת וכישלונה המוחלט לצפות את שהתבקש לצפות, במיוחד מילדים, הרואים בעמוד חשמל פוטנציאל מפתה למשחקים ועלולים לנהוג בו כבמעין סולם, כפי שארע במקרה זה, וכנגזר, קבעתי את חיוניותם של מגיני טיפוס שיש להתקין על גבי העמודים כדי לקדם פני סכנה ולמנוע תוצאות הרות אסון. לעניין הרשלנות קבעתי, בין היתר, כי הנאשמת, המופקדת על אספקת החשמל, שכול פעילותה ותפקידה בתחום זה, יכלה וצריכה הייתה לבוא בפני הרשויות השלטון הממונות, להזהיר ולהרתיע בפני הסכנות הטמונות בעמודים הלא ממוגנים ולדרוש התערבותן. הוספתי והדגשתי, כי ביכולתה של הנאשמת- מעצמת כוח אדם וממון ועתירת משאבים וניסיון, להמציא פתרונות פרקטיים סבירים כדי להבטיח יחד עם תקינות אספקת החשמל שמירה מרבית על חיי אדם. מחדל נוסף התייחס לשלט האזהרה שהותקן על העמוד ולא עמד מבחינת גודלו ומיקומו בשום קריטריון לשם השגת תכליתו. בהכרעת הדין פורטו חלופות אפשריות נוספות שאמורות היו להתהוות אבני דרך לתיקון הליקויים.

בנסיבות רגילות, אלמלא בקשת הצדדים, היה גם הליך פלילי זה כאחרים דוגמתו מסתיים סמוך לאחר ההרשעה בעונש, שבמקרה זה, בשל אישיותה המשפטית של הנאשמת, לא יכול היה לחרוג מעבר לקנס בשיעור כזה או אחר, הא ותו לא. ענישה, שעשויה הייתה להתגלות כחסרת כול אפקטיביות בהיבט של מניעת הסכנות הפוטנציאליות האורבות לציבור מקיומה של תשתית ארצית של עמודי חשמל לא מוגנים. רוצה לומר. בענישה זו, חמורה ככול שתהא, לא היה כדי להתמודד עם המצב הבעייתי השורר ברחובות הארץ, דרכיה וכבישיה, המשקף מציאות של העדר מיגון ואי שילוט עמודי החשמל, והוא היה נותר על כנו כמקודם, פרוץ ומסוכן לציבור בכלל, ולילדים בפרט, ולפתחו עומד ומתרגש חלילה האסון הבא.

דומה, כי תוצאה זו הטרידה את מנוחתם של שני הצדדים, ובניגוד להליך ההוכחות בו עמדו זה מול זה כיריבים משני צידי המתרס, ההרשעה חידדה את ההכרה באינטרס המשותף של הבטחת שלום הציבור וביטחונו, וקרבה אותם לפעול יחדיו, בעצה אחת, לקידומו ויישומו בנושא רב חשיבות זה. כך, בסופו של יום, התברר כי חרף המחלוקת המשפטית, קביעותיו של בית במשפט נפלו על אוזניים קשובות וחוללו התגייסות ותמורה. תחת הליכה בתלם הדיוני והקבוע השכילו שני הצדדים למנף אותן לעריכת שינוי מהותי של המצב ברוח הכרעת הדין, וזאת, יש להדגיש, ביוזמת הנאשמת שפנתה למאשימה והניחה לפתחה רעיון להשתתף בפרויקט מיגון ארצי ומקיף ולהעמידו במבחן בפני הגורמים המקצועיים האמונים על הנושא. הנאשמת, המכירה בחובתה המוסרית כלפי משפחת המנוח ונכונה הייתה לפצותה, וכך גם עשתה מתוקף הסכם פשרה שהושג במסגרת ההליך האזרחי, לא הסתפקה בצעד זה לבדו. כשלנגד עיניה השאיפה להיערך לכך שמקרים נוספים דוגמת המקרה הנוכחי לא יישנו, החליטה לעשות מעשה שיישנה את פני המציאות בנושא מיגון עמודי החשמל, שמוקדו בשינוי מהותי של מבנה מגיני הטיפוס ותמורה בשלטי האזהרה, וזאת תוך רתימת כול הגופים הממלכתיים הרלוונטיים. להשגת מטרה זו נרתמו הפרקליטות, משרד התשתיות והעבודה בסיוע מומחים חיצוניים לבטיחות אשר בדקו את הנושא ונתנו חוות דעת מקצועיות לפתרון הסוגיה. התגייסותם של כול הגורמים הללו ושיתוף הפעולה הפורה ביניהם השיג את מטרתו. בסופו של הליך רציני ומעמיק נמצאה נוסחה יעילה ומעשית, הנותנת מחד, תשובה מעשית למניעת אפשרות טיפוס, או למצער מקשה עליו, ובה בעת אינה פוגעת בדרכי הגישה והתחזוקה הטכנית של העמודים: מגיני הטיפוס לבשו צורה של שמלת דוקרנים בקוטר של כ-40 ס"מ בולטים החוצה, העוטפת את העמוד וחוסמת את הגישה לכבלי המתח, ובדומה גם בחלק הפנימי של תוככי העמוד, ושליטי האזהרה הפכו צבעוניים, גדולים, ברורים ובולטים למרחוק. ההצעה נבחנה ונבדקה, נוספו עליה הערות של המאשימה, והוחל בהוצאת הרעיון מן הכוח אל הפועל. פירותיה של יוזמה ברוכה זו כבר נראים על גבי עמודי חשמל בכול רחבי מדינת ישראל. דא עקא, שהשלמת פרויקט רחב מימדים זה במלואו עשויה להימשך עוד זמן רב. מה עוד שהשאיפה הייתה ועודנה לעגן את ההמלצות בהוראות חוק, וגם לעניין זה יידרש זמן לא מבוטל. במצב דברים זה לא היה מקום להמתין עוד והבשילה העת לגזירת הדין. הפריצה שהושגה וכברת הדרך שכבר נעשתה, אפשרו את סיום ההליך הפלילי בדרך של הסדר טיעון לעונש, שביסודו עומדת הדאגה למשפחת המנוח. יש להדגיש, כי הסדר הטיעון לא היה חלק מהפרויקט וגם לא תנאי להתהוותו. במסגרתו ויתרה המדינה על מרבית הקנס שהמחוקק קצב כאחד מרכיבי העונש לטובת פיצוי המשפחה.  מכוח ההסדר הוסכם על הצדדים לעתור לבית המשפט להטיל על הנאשמת קנס בסך 1,000 ש"ח ופיצוי של המשפחה בסך כולל 170,000 ש"ח.

עתה, על רקע כול שהובא, נותר לדון בסבירותו של העונש המוסכם. לשון אחר. מה דינו של נאשם שתיקן את דרכיו ושינה את אורחותיו ברוח הכרעת הדין. משמע, השתקם.

הנאשמת אינה בשר ודם, ועל כן שאלת "שיקומה" בהקשר לעבירות בהן הורשעה צריכה להיבחן בהתאם לפעולותיה לתיקון המצב שהוביל לתוצאות הקשות של רשלנותה. ההלכות שנקבעו בפסיקה לגבי מקומו של שיקול השיקום בין כלל מטרות הענישה רלבנטיות גם למקרה הנדון, בהבדלים המתבקשים.

מצינו הפסיקה, כי בנסיבות מיוחדות ונכונות עשוי להינתן לשיקול זה מעמד בכורה:

" מן המפורסמות הוא, כי שיקומו של העבריין הוא אחד השיקולים החשובים במכלול דרכי הענישה ומטרותיה. אכן, שיקול זה, ככל שיקול אחר בסוגיה זו, אינו עומד בפני עצמו, אלא יש לאזנו עם מכלול השיקולים האחרים... הכול לפי העבירה, העבריין ונסיבות העניין... אך יש שבנסיבות מיוחדות ונכונות שיקול השיקום שיקול מרכזי ומיוחד הוא בשקלול שיקולי הענישה".

השאלה אימתי יש להעדיף את שיקול השיקום על פני יתר השיקולים ומהם התנאים בהם יינתן לו משקל בכורה, היא שאלה מורכבת שהמענה עליה מעלה תדיר בפני בית המשפט סוגיה מורכבת ולא פשוטה. פתרונה יימצא בחוכמת האיזונים, במלאכת המחשבת של השקלא והטריא בין כלל האינטרסים :

" בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד השיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין באשר הוא שם...זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל'הקל' על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" ( ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ מדינת ישראל פ"ד מז (1) 177, 185).

היבט ה"שיקום" בענייננו לבש צורה חריגה ויוצאת דופן, אך יש בו ללא ספק כדי להעיד על "תיקונה" של הנאשמת, ולספק ביטוי מוחשי ל"הכאה על חטא" ול"נטילת אחריות", ועל כן, בכוחו להשליך על מידת העונש וצורתו. זאת ועוד. היוזמה בה נקטה ותוצאותיה החיוביות במישור המעשי המשפטי נועדו לא רק לצרכיה שלה, אלא לטובת החברה כולה. בכך בא האינטרס הציבורי על סיפוקו.

לא בכדי רואה התביעה בפרויקט הישג משמעותי, אפילו הגיע באיחור ולאחר ניהול הוכחות והרשעה. אין כפרה למותו של ילד קטן כתוצאה מרשלנות. אך אם היה בניהול המשפט וסיומו כדי לטלטל את הנאשמת ולרתום אותה לפעול, ואם הייתה לו השפעה לדרבן אותה ואת הרשויות לחפש אחר פיתרון שעשוי להציל בעתיד ולו חייו של ילד אחד, אזי יש בכך משהו מן הנחמה, וגם מקצת מן התקווה.

אשר על כן, הסדר הטיעון לעונש מקובל עלי, ובאמצי אותו הנני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. 1,000ש"ח קנס.